רבים מכם שואלים אותי למה חשוב להתהפך.
אחד האתגרים הפיזיים המשמעותיים בהוראה הוא איך להנחות תלמידים לתנוחות הפוכות. מורים מסוימים בוחרים להימנע מכך לחלוטין, למרות שעל סמך ניסיון שנצבר ידוע שתנוחות הפוכות משפרות מגוון רחב של פתולוגיות.
הניסיון הפרטי שלי לימד אותי על בשרי שלוקח זמן רב להתהפך בצורה בטוחה, בעיקר בשירשאסאנה (עמידת ראש), תנוחה בה מופעלים לחץ ודחיסה של חוליות הצוואר.
היפוך מוצלח דורש התמדה ונחישות, ולא פחות מכך – מורה שיודע מה הוא עושה. לתלמידה ממוצעת שמתרגלת אחת לשבוע, יכול לקחת זמן רב לחזק את חגורת הכתפיים באופן שיאפשר עלייה נכונה לעמידת ראש.
כשאנו תלויים בהיפוך בתמיכת הערסל, אין בכלל לחץ על הצוואר. להיפך, כוח הכובד פועל את פעולתו לטובתנו ומאריך עבורנו את עמוד השדרה מקצה לקצה. מהמתרגלים נדרש להיות פאסיביים לגמרי ולהתמסר לחווית מסירת המשקל. אפשר לחוש איך אברי הבטן נפרדים מקרקעית האגן ושוקעים בהדרגה לכיוון הקרקע, שזה בדיוק הפוך ממה שהם עושים כל יום, כל החיים. היפוכים תלויים יועילו בין השאר למי שסובל מבעיות עיכול, בעיות ברצפת האגן (צניחת שלפוחית, צניחת רחם, טחורים) ובעיות מגוונות בעמוד השדרה כדוגמת עקמת ולחץ עיצבי.
בניגוד לתנוחה הקלאסית אין צורך בכושר גופני מיוחד כדי להתהפך בעזרת הערסל, מה שמאפשר למתרגלים רבים ליהנות מההיפוך ומתוצאותיו. ההיפוך נכנס לשגרת התירגול מוקדם יותר ממה שהתאפשר ללא ערסל, ואורך השהייה בו מותאם ליכולת האישית של כל אחד ואחת. תלמידים שכבר התרגלו לחוויית ההיפוך בערסל (לראות הכל הפוך, לחוש את לחץ הנוזלים המשתנה בעיניים ובאוזניים), יוכלו להתאמן ביתר קלות על החזקת הגוף בתנוחה הקלאסית.
האם ההיפוכים תורמים לפירוק מתח כרוני ולשיפור האליינמנט? ברור!!!
יצירת ריווח בין החוליות והפחתת עומס מעמוד השדרה הם מפתח מרכזי לשיפור דפוסי יציבה ותנועה.
ב.ק.ס איינגאר כתב בספרו "אור על היוגה" ששירשאסנה נחשבת ל"מלך כל האסאנות", מפני שהיא ממריצה את המח שבו נמצאים מרכז החשיבה, האינטליגנציה והחכמה.
מי יודע מי המלכה?
