נשימה היא פעולה שנחשבת לא רצונית. כפי שאיננו צריכים להזכיר ללב לפעום, או למערכת העיכול לעכל, כך גם איננו צריכים להזכיר לשרירי הנשימה לפעול והיא מתבצעת באופן אוטומטי. וכך רובנו התרגלנו ש-נשימה, זה לא משהו שצריך לדאוג לו או לשים לב אליו, היא הרי כבר תתרחש מעצמה.
אבל תהליך הנשימה יכול להיות גם רצוני. יש באפשרותנו לשלוט על קצב הנשימה, על עומקה ועל איכותה. וזה חשוב לנו וכדאי לנו מאד.
למה?
בזמן התרחשויות חיצוניות כאלו או אחרות שגורמות לנו לתגובה רגשית כמו פחד, כעס או חרדה, מיד מופיע הביטוי בנשימה. היא יכולה למשל ממש להעצר או להפוך לשטחית קצרה ומהירה. אם נכניס מודעות לנשימה בדיוק במקומות הרגשיים האלה, נתבונן בה, נכיר אותה, נזהה אותה, נלמד דרכה ונרכך אותה תוך כדי המצב הרגשי הקיים, נלמד להתמודד עם ההתרחשויות החיצוניות האלה תוך שמירה על נפש רגועה ושלווה יותר. להכניס הוויה של נשימה יאפשר לנו להשפיע על התגובות שלנו וכך הפנים שלנו ישפיע על החוץ שלנו.
כמורה ליוגה למדתי, שתשומת לב והקשבה לנשימה הם חלק בלתי נפרד מהדרך לקשר אינטימי ועמוק יותר עם תרגול היוגה שלי. תשומת הלב מתחדדת והתודעה רגועה יותר.
כשאני מביאה נוכחות לנשימה אני מוצאת תובנה עמוקה יותר בנוגע לגוף, לעמוד השדרה ולחיבור האינטימי עם התחושה והאנרגיה האישית שלי.
ככל שאני מתרגלת את ההקשבה לנשימה, לא רק יכולת הביצוע של תנוחות היוגה משתפרות, אלא גם יכולת ההתבוננות משתכללת. גם מחוץ למזרן.
לא משנה מה הנסיבות, בנפש רגועה ושקטה, בתודעה ערה וקשובה, תודעה מאוזנת, אני מניעה את תשומת הלב אל הנשימה תוך נוכחות מלאה בגוף ושואלת אותי: האם אני מתרגלת בכח מידי וממקום מכווץ? האם הנוקשות של המחשבה שלי מכווצת עכשיו את הנשימה? האם אני יכולה עכשיו לרכך את הנשימה? האם אוכל לשהות בתוך האי נוחות, להתרכך ולנשום ברכות? ואני שוהה. נושמת. מתרככת. נשארת. נושמת. מתבוננת.
לא תמיד אני מצליחה להיות בקשר מלא עם הנשימה שלי. אבל כשאני מצליחה. וואו, איזה הבדל! לגמרי שווה את התרגול שוב ושוב לפתח את יכולת שמירת הקשר עם הנשימה. בכל מצב.
ריכוך הנשימה מרכך לי גם את הגוף וגם את התודעה. ההתבוננות הזו מאפשרת לי לתרגל באופן עמוק וחכם הרבה מעבר להיבט הפיזי של התרגול. לאט לאט אני משתרשת בתרגול כזה ומקלה את החיבור מתרגול על המזרן לחיים בעולם.
אני ממלאה את הגוף שלי בנשימות רכות ומלאות ומתרככת אל תוך המציאות המשתנה ללא הרף, לנשום, איזו הקלה.